להיות אחות / סיפורה של טלי יגר, מיילדת וסטודנטית לתואר שני

חזרה לדף כתבות

להיות אחות / סיפורה של טלי יגר, מיילדת וסטודנטית לתואר שני

טלי יגר היא אחות מוסמכת, מיילדת וסטודנטית לתואר שני

כמיילדת מזה 15 שנה, הייתי שותפה להרבה רגעים קסומים, רגע של תחילת חיים, של יצירת משפחה, של עוצמות נשיות, של זוגיות על פניה השונות, לתמוך, ללוות, להיות שם לצידם- מקצועית, רגשית , אנושית ולהפוך חוויה שנראית לפעמים מאיימת, מפחידה ואולי אפילו בלתי נתפסת ובלתי ניתנת להשגה לכזו שלא רק מושגת אלא גורמת לאישה, לזוג, למשפחה- להעצמה.

יש לי קופסה, שלאט לאט, עם השנים הולכת ומתמלאת במכתבים שכתבו לי היולדות, מכתבים יקרים ללבי, כאלה המזכירים לי פעם אחר פעם את החשיבות, המהות, והייחוד של המקצוע הזה שלנו, שגם אם לפעמים שוחק, קשה, תובעני, מדיר שינה, גורע אותנו ממשפחותינו  בלילות, בשבתות ובחגים- הופך אותנו לדמויות כה משמעותיות, מכריעות ואפילו קריטיות בחייהם של מטופלינו.

אז פתחתי את הקופסה, ולחיקי צנחו פתקים ומכתבים רבים, אבל אחד מהם קרא אלי- מכתבה של יולדת אותה ליוויתי לפני מספר שנים בלידה, אישה שהייתה חשופה להתעללות מינית ארוכת שנים מבן משפחה קרוב והעזה- לאחר שנות נישואים רבות, בתמיכת בעלה – מרובה הסבלנות והאהבה, להרות.

לידה שהייתה רצופה ב"התנגשויות" עם חוויות העבר, בה מצאתי את עצמי משחררת, מתמסרת, מלווה ומקבלת- זורמת עם צורך מיוחד ומאפשרת- מאפשרת להיפגש עם תחושות קשות, לגעת במצב כמעט בלתי נסבל מבחינתה ואפילו הצליחה להניק – חוויה שמבחינתה הייתה קשה ביותר – לאפשר מגע בשדיים, שהיה עבורה הסמל לפגיעה המינית שחוותה.

בעקבות המקרה ויחד עם עובדות סוציאליות והאחות האחראית של חדר לידה הקמנו את הליווי "יד ביד" במרכז הרפואי שלנו, הקיים עד היום, לסיוע וליווי נשים בהריון ולידה שחוו בעברן פגיעה מינית.

מצרפת את מכתב התודה של אותה יולדת:

"טלי יגר, אחות מיילדת, הייתה המיילדת בחדר הלידה. במהלך הלידה עברתי לחדר שעליו הייתה אחראית טלי, כיוון שבחדר הראשון המקלחת לא הייתה תקינה. משמעות הדבר הייתה כי לא היה לנו זמן לדבר עם טלי, לעדכן אותה בפגיעה או באופן שבו אני מעוניינת לנסות ולעבור את הלידה. אולם לטלי לא היה צורך במילים המסבירות, כפי שאמרה לי לאחר מכן- "הבנתי לאן את רוצה ללכת ואמרתי שאני הולכת איתך". כך באמת היה. לא היה צורך בהסברים , היא פשוט ראתה אותי ואת הצרכים והרצונות, המקומות שמהם פחדתי וחששתי ו"הלכה" איתי. הבנתי מאוחר יותר, כי היכולת "לראות אותי" היא היכולת לראות את הטראומה כחלק מהאדם, באופן המורכב והעמוק ביותר, לא את הפרטים הביוגרפיים, אלא את האדם השלם. יותר מכל, מה שבלט היה הנוכחות של טלי בחדר, גם כשלא הייתה שם, המעורבות שלה בתהליך הלידה באופן מכבד, אסרטיבי, מנחה ובעיקר נעים ותומך. הרגשתי כי היא שותפה מלאה לתהליך הזה יחד עם בן-זוגי. כאילו הייתה שם מאז ומעולם. הרגישות לראות אדם זר, ללא שיפוט תוך קבלה מלאה של המורכבות שלו, להפוך עצמה לשותפה משמעותית, הפכו את טלי עבורנו לאדם אהוב ויקר. אני מרגישה כי גם כאן המילים לא באמת מספיקות ואינן יכולות לתאר את מה שאישה מופלאה זו עשתה עבורנו ברגע כל כך משמעותי ומכונן בחיים שלנו. בזמן האשפוז במחלקה טלי ביקרה אותי ודרשה בשלומי. כאן גם הייתה לי האפשרות לדבר איתה ולספר במילים את הטראומה ואת התהליך של ההיריון וההתמודדות עימו. גם כאן הרגשתי עד כמה עד כמה היא קשובה אלי. טלי נתנה לי מקום להשמיע את הקול שלי ולתאר את ההתמודדות, תוך שהיא מחזקת אותי. השיחה עימה נצורה בליבי כאחד האירועים המרגשים והמעצימיםשקרו לי, בוודאי בהקשר הנוכחי."

צור קשר

לקבלת מידע נוסף אנא מלא/י פרטיך
בוא/י נקבע פגישה! מלא/י את הפרטים ונתאם
בוא/י נקבע פגישה! מלא/י את הפרטים ונתאם