להיות אחות / סיפורה של תמר תייר, אחות מוסמכת, סטודנטית לתואר ראשון

חזרה לדף כתבות

להיות אחות / סיפורה של תמר תייר, אחות מוסמכת, סטודנטית לתואר ראשון

כאחות בריאות הציבור (טיפת חלב) יש לא מעט מפגשים/מקרים מרגשים, שכן את מלווה אמא/ משפחה מתחילת היווצרותה, מתחילת דרכה, וזהו אירוע מכונן. אחד מהאירועים (מיניי רבים) שחוויתי במהלך עבודתי היה כשהגיעה לתחנה אמא בשנות ה-40 לחייה, מספר ימים לאחר לידה ראשונה, עם ביתה התינוקת לה ציפתה שנים ארוכות. היא הייתה בעלת תמיכה משפחתית וחברתית מצומצמת מאוד. בדרך כלל במפגש שכזה עם הורים שנמצאים מס' ימים לאחר לידה, הם נראים  כל כך שמחים ומאושרים אך מאידך חסרי אונים, מבולבלים, עייפים, חוששים, חסרי בטחון, עם אין ספור שאלות ותהיות.

כך היה גם עמה, אך בעוצמות יותר גדולות, ואת כאחות נמצאת שם כדי להרגיע, לנרמל תחושות שמלוות אותה, לעשות סדר, לתמוך, להדריך לטיפול ראשוני ולהוות אוזן קשבת ולהגיד לה "אני פה", "אני אתך" ואנו נצעד יחד. כאחות את מכילה את כל הרגשות והתחושות שלה, מזהה קשיים וחוזקות ומתכננת את ההתערבות הטיפולית במשפחה.

הרגשנו צורך לעטוף יותר את אותה האמא, כך שהייתה מוזמנת לטיפת חלב, לעיתים קרובות, יותר מבדרך כלל, ומעבר למעקב השגרתי היא צורפה לקבוצת אימהות ותינוקות שם חברה לאימהות נוספות ובוצעו שיחות תמיכה.

כשביתה הייתה כבת שנתיים עברתי לתחנה אחרת והודעתי למטופלת על כך, והיא אמרה דברים שאשא אותם לעד בליבי: "תמר תודה רבה על כל הליווי, התמיכה, היחס, העזרה, האכפתיות שלך, אני לעולם לא אשכח אותך וכמה שהיית דמות משמעותית עבורי ולהיותי אמא בתחילת דרכה'".

ברגע שמטופל אומר לך "אני לא אשכח אותך לעולם" את יודעת שלא רק את בחרת במקצוע אלא גם המקצוע בחר בך, שנועדת לו ולמהות שלו, ולי לא נותר אלא רק להודות על כך כל יום.

צור קשר

לקבלת מידע נוסף אנא מלא/י פרטיך
בוא/י נקבע פגישה! מלא/י את הפרטים ונתאם
בוא/י נקבע פגישה! מלא/י את הפרטים ונתאם