"נולדתי לטפל ואין ספק שזהו המקום הטבעי שלי" | ראיון עם הסטודנטית גרציה עוז

ראיון עם גרציה עוז סטודנטית לתואר ראשון בסיעוד ומתנדבת במחלקת רווחת הגמלאי בעיריית רמת גן.

עבור גרציה עוז, סטודנטית בתוכנית לסיעוד, התחום הטיפולי הוא לא רק אהבה וייעוד אלא גם סגירת מעגל אישית. בנוסף ללימודים במכללה, גרציה מתנדבת במחלקת רווחת הגמלאי, ששייכת לעיריית רמת גן.

"אני מאושרת שאני הולכת אחרי הלב שלי ונמצאת בדרך הנכונה לי, כי זה בדיוק הדבר שעליו חלמתי כל החיים. הטיפול הוא הטבע שלי, אני מאושרת לקום בבוקר ולדעת שאני אוהבת את מה שאני עושה וזה אומר שאני במקום הנכון לי.

גרציה, מה משך אותך בסיעוד?

הטיפול עבורי הוא שליחות, ממש נולדתי לזה ומגיל צעיר מאוד התעניינתי בגוף האדם והתחברתי לרפואה. בנוסף, כילדה טופלתי במחלקת הילדים בשניידר, ואני זוכרת שהרגשתי שהרופאים והאחיות שם ממש עשו איתי חסד באהבה וביחס הטוב שהם נתנו לי. התחושות האלו גרמו לי לרצות להחזיר לאחרים והובילו אותי לבחור בסיעוד כמקצוע.

איך את משלבת את הלימודים עם ההתנדבות?

מקצועות הלימוד מאוד מעניינים, אני לומדת המון מכל שיעור ומכל התנסות וגם מאוד נהנית ממה שאני עושה במסגרת ההתנדבות.

ואיך את מבטאת את האהבה והתקווה שלך בטיפולים שאת נותנת?

אני מגיעה אל הטיפול ממקום של המון רגש למקצוע. בשבילי לדעת שהילד או המבוגר מחייך בזכותי ומודה לי זו אחת התחושות הממלאות ביותר .
האהבה מבחינתי מתבטאת ברצון שלי לעשות הכול על מנת שהמטופל ירגיש יותר טוב. חשוב לי לעזור למטופל לא רק בהיבט הפיזי אלא גם מהבחינה ההוליסטית, לראות את כל ההיבטים שלו, אם זה בפן הריגשי או התרבותי.
והתקווה היא כשאני רואה שהמצב של המטופל משתפר מרגע לרגע, וכשאני מדריכה אותו ואת משפחתו ומעודדת אותם להתמיד כדי להביא לעוד שיפורים במצבו.

מה כוללת ההתנדבות במחלקת רווחת הגמלאי?

במסגרת ההתנדבות אני מתקשרת לאזרחים וותיקים תושבי העיר, ביניהם גם ניצולי שואה. אני שואלת לשלומם, בודקת אם יש דברים שהעירייה יכולה לעזור להם, ומבררת האם הם מכירים את השירותים שהעירייה נותנת עבור האזרחים הוותיקים שלה. במידת הצורך, אני גם מפנה אליהם את הגורמים הרלבנטיים, אם זה עובדות סוציאליות שיכולות לסייע להם, מרכזי יום ועוד.

איך את חווה את העבודה עם האוכלוסייה המבוגרת?

הקשישים מאוד מתרגשים ותמיד מודים לנו על שאנו מתעניינים בשלומם. רבים מהם בודדים, עריריים או שהילדים שלהם רחוקים ועסוקים. הרבה פעמים הם צמאים לספר את סיפור חייהם ולדבר על מה שעברו בשואה, ולכן הם מאוד שמחים שיש מישהו שמקשיב.

ומה היית רוצה לעשות אחרי הלימודים?

אחרי שחוויתי בעצמי טיפולים רפואיים כילדה, השאיפה שלי היא להשתלב כאחות במחלקה האונקולוגית לילדים כדי להחזיר תודה על שזכיתי ליחס טוב כל כך, ולהעביר את החוויות הטובות האלו הלאה.