"אני לא מכירה עוד מקצועות שמרגישים בהם כזה סיפוק" | הכירו את הבוגרת חנין ג'היים עינאש

שיחה עם חנין ג'היים עינאש, בוגרת תוכנית הסיעוד בשנת 2017, וכיום סגנית אחות אחראית מחלקת התאוששות באסותא רמת החייל. חנין בת 35, אמא לבת ומתגוררת בג'לג'וליה.

חנין, מה הביא אותך לתחום הסיעוד?

לפני עשר שנים, לאחר תקופה ארוכה שבה עברתי מעבודה לעבודה, הפכתי לאמא, ומהרגע שבתי הגיעה לעולם החלטתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי עם החיים שלי. עברתי מבדקים אישיים שהצביעו על כך שאני מתאימה לתחום הסיעוד, ונרשמתי ללימודים, עם תינוקת בת 4 חודשים, בידיעה ברורה שאני אצליח. בחרתי במכללה האקדמית ברמת גן, שאפשרה לי לשלב את הלימודים עם העבודה והאימהות.

בסיום הלימודים השתלבתי בבי"ח אסותא, במחלקת התאוששות, ומאז אני שם, כבר 5 שנים, ובשנה האחרונה אני בתפקיד של סגנית אחות אחראית במחלקה.

מה מאפיין את העבודה במחלקת התאוששות?

העבודה מאוד אינטנסיבית ומאתגרת. אנחנו בעצם מקבלים אלינו את כל המטופלים שעברו ניתוח או פרוצדורה בהרדמה כללית, למעט מטופלים שעברו השתלה או ניתוח לב ומועברים לטיפול נמרץ. העומס הוא גדול – אנחנו עובדים מול 20 חדרי ניתוח, המחלקה שלנו כוללת 3 חלקים – התאוששות מבוגרים, התאוששות ילדים ואשפוז יום לילדים, ואני סגנית המנהלת של כל 3 המתחמים.

המטופלים מגיעים אלינו מטושטשים, והתפקיד שלנו הוא לאושש אותם כדי שיוכלו לעלות למחלקות. מחלקת התאוששות היא תחנת ביניים קצרה, אבל מאוד חשובה ולעיתים אפילו קריטית, כי אנחנו חייבים להיות מאוד ערניים, ואם יש מצבים שעלולים להתדרדר – לתפוס אותם בזמן.

אני שומעת הרבה פעמים את המשפט "בגלל זה את אחות", כי זו לא מחלקה שמתאימה לכל אחד ואחת. אנחנו נמצאים שם עבור המטופלים בזמנים שבהם הם מאוד חסרי אונים וזקוקים לעזרה, והתפקיד שלנו הוא להיות איתם, ולתת להם תחושה שהכול יהיה בסדר. להחזיק את היד, ללטף את הראש – זה עושה עבור המטופלים הבדל גדול. אני מדמיינת מה היה קורה אם, חס וחלילה, קרוב משפחה שלי היה מגיע להתאוששות, ונותנת למטופלים שלי את אותו יחס שהייתי רוצה שיתנו לקרובים שלי.

השהיה במחלקת התאוששות היא קצרה ורוב הזמן המטופלים שלנו עדיין תחת טשטוש, ובכל זאת הרבה פעמים הם זוכרים אותנו. כבר קרה לי, לא פעם, שמטופל חזר לפרוצדורה נוספת וזכר אותי מהפעם הקודמת.

איזו עצה היית נותנת למי שלומד היום סיעוד או מתלבט האם לבחור בתחום?

מקצוע הסיעוד הוא מקצוע מדהים ונדיר, אני לא מכירה עוד מקצוע שנותן את תחושת הסיפוק הזו. אז אם מישהו מרגיש שזה מה שהוא רוצה – אני ממליצה לו ללכת על זה, בכל הכוח ולא לוותר, גם אם לפעמים קצת קשה בשלב הלימודים ובהתנסויות. זה לגמרי שווה את זה.

ומה החלומות המקצועיים שלך להמשך הדרך?

ללא ספק, אני מאוד מרוצה מהבחירה בתחום הזה ומרגישה שזה המקום שלי. בשנים הקרובות אני רוצה לעשות תואר שני ולהתקדם במסלול ניהולי.