"במיוחד עכשיו אני יודעת שבחרתי במקצוע הנכון" | הכירו את הסטודנטית עמית בוהדנה

קצת עליך

אני עמית, בת 26 סטודנטית שנה ד' בתוכנית לתואר ראשון לסיעוד. עובדת כסטודנטית בבית החולים שיבא במחלקת הוספיס. במקור ממצפה רמון, עכשיו גרה במרכז בגלל קרבה ללימודים ולעבודה.

ספרי על תרומתך ופעילותך בימי מלחמת חרבות ברזל 

בשירות הצבאי שלי הייתי רכזת של רמ 2, שזה בעצם לדאוג לחיילים המאושפזים בכל תחום שאפשר לעזור לחיילים: שלישותי, רפואה, ת"ש, לוגיסטיקה וכו'.

את המילואים במלחמת חרבות ברזל עשיתי בסורוקה ובגלל אילוצי המלחמה ובגלל שאני סטודנטית לסיעוד שירתתי בתפקיד בתחום הרפואה, הייתי מבקרת 3 פעמים ביום את החיילים המאושפזים, יושבת עם הרופאים המטפלים לגבי המשך טיפול של החיילים. בנינו ביחד תכניות טיפול והעברות לבתי חולים אחרים בגלל שהיו מלא מאושפזים והיה צריך לפנות מיטות. קבענו ביחד עם הרופאים את המצב של החיילים, וגם עוד כמה דברים קשים שהיו לנו.

יש מקרה מסויים שזכור לך? חוויה שאת לוקחת איתך?

יש כמה מקרים שאני זוכרת מהשירות, סיפורים קשים שיש מהאשפוז, סיפורי גבורה של החיילים שטיפלתי בהם ועד עכשיו אני בקשר איתם, הלכתי לבקר אותם בתל השומר כשסיימתי את המילואים.

במילואים פגשתי אנשים מדהימים שרק רצו לעזור, באו עם תרומות של אוכל, עגלות קפה, צעצועים, מזרונים ועוד המון דברים למשפחות ולנו. פגשתי מלא מפורסמים שרק רצו לבוא לשמח, לשיר, להצחיק ולבשל.

אני לוקחת מהמילואים את החוויה שעברתי שם, למרות שהחוויה הייתה קשה עברתי אותה ביחד עם חברות מהשירות הצבאי. אני לוקחת איתי את סיפורי הגבורה של החיילים והחללים, את הסיפורים הקשים והטיפולים שעברו.

האם שירות המילואים העניק לך תובנות נוספות על חשיבות מקצוע האחות?

עכשיו נכנסתי לתפקיד בתור סטודנטית לסיעוד והרגשתי שאני מבינה יותר ממה שהיה בשירות חובה שלי. פתאום הרופאים דיברו איתי במונחים שהבנתי ולמדתי בתואר, ידעתי איך להמשיך את הטיפול, איזה טיפול תרופתי מומלץ לחיילים, איך אפשר לשקם את הגוף והנפש.

ההתנסויות שעברתי בבתי חולים במסגרת התואר עזרו לי לגשת ולדבר עם המאושפזים ועם המשפחות ביותר ביטחון, מה שלא היה לי לפני בשירות חובה. במיוחד עכשיו אני יודעת שבחרתי במקצוע הנכון.