מצוינות מקצועית לצד אנושיות ורגישות | הכירו את מר ואיל אבו דאוד

הכירו את מר ואיל אבו דאוד, מנהל המרכז לרפואה דחופה של קופת חולים מאוחדת בירושלים ומרצה חדש בחוג לתואר ראשון באֲחָיוּת (סיעוד) באקדמית רמת גן.

ואיל, ספר קצת על עצמך ועל הדרך המקצועית שלך

אני בן 33, גר בירושלים, נשוי ואבא לשתי בנות מקסימות. לתחום האֲחָיוּת (סיעוד) הגעתי בעקבות חברים שלמדו את המקצוע, ובנוסף ליוויתי בן משפחה בעקבות מחלה וגיליתי את התחום  ועד כמה לאחים ולאחיות יש כוח אדיר להשפיע.

נרשמתי ללימודי אֲחָיוּת (סיעוד) באוניברסיטה העברית, וכבר כסטודנט התחלתי לעבוד בחדר המיון של הדסה. עבדתי במיון במשך שבע שנים, בכל אגפי המיון – טראומה, ילדים, אמבולטורי, שוכבים ומיון קשים – והתקדמתי לתפקיד אחראי משמרת. במקביל השלמתי תואר שני בניהול וקורס על־בסיסי ברפואה דחופה.

רציתי להכיר את המערכת מכל כיוון, ולכן עבדתי גם בביטוח לאומי, בחברה לביקורי בית, ובבתי אבות – שם ניהלתי מחלקת סיעוד מורכב.

איך הגעת לניהול המרכז לרפואה דחופה?

לפני כשלוש שנים קופת חולים מאוחדת החליטה להקים בירושלים מרכז לרפואה דחופה משלה, שיפעל 24/7 ממש כמו חדר מיון. ניגשתי למכרז ונבחרתי להקים ולנהל את המרכז. הייתי שותף לכל שלבי הדרך – מהתכנון, דרך ההקמה, ועד להדרכת הצוותים וליווי הפעילות. זו הייתה חוויה מרגשת ומאתגרת, ואני גאה מאוד בתוצאה: מרכז ייחודי בארץ, בשטח של מעל 1,000 מ"ר, שבו עובדים מעל 40 אחיות ו־50 רופאים, ומטופלים קרוב ל־100 אלף איש בשנה.

היום אתה בעיקר בתפקיד ניהולי?

נכון, אבל אני לא מסתגר במשרד. חשוב לי להישאר קרוב לשטח, להיות עם הצוותים ולחוות את העשייה מקרוב. כחלק משגרת עבודתי, חשוב לי לעבוד עם הצוות ולטפל במטופלים שפונים למרכז.

איך הגעת להוראה במכללה האקדמית רמת גן?

תמיד הדרכתי ולימדתי – סטודנטים, אחים חדשים, רופאים וסטאז'רים. בשנה האחרונה גם הצטרפתי כמדריך במס"ר, המרכז הארצי לסימולציה רפואית בתל השומר, שם אני מדריך תרחישים מתקדמים והחייאה. לכן כאשר התקבלה ההצעה להרצות במכללה האקדמית רמת גן – זה היה מהלך טבעי. אני מתחיל ללמד קורסים ברפואת חירום וטראומה – התחום שאני חי ונושם כבר שנים.
אומנם זו לא הפעם הראשונה שאני מרצה, אבל זו הפעם הראשונה במסגרת אקדמית – ואני נרגש מאוד מהאתגר.

מה מייחד בעיניך את רפואת החירום?

ברפואת חירום אנו פוגשים אנשים ברגעים הקשים ביותר שלהם. השילוב בין טיפול רפואי וסיעודי מקצועי לבין רגישות אנושית יכול לשנות לגמרי את חוויית המטופל. זה משמעותי מאוד עבורם, ולכן גם עבורנו. כשאתה עושה טוב, זה חוזר אליך. בעיניי, להיות מצטיין זה לא רק לדעת מקצועית – אלא לשלב מצוינות מקצועית עם אנושיות, רגישות ויחס אישי. זה מה שאני מאמין בו וזה מה שאני מעביר לצוותים שלי.

איזה מסר יש לך לסטודנטים ולבוגרים?

להיות אח או אחות זה מקצוע תובעני – פיזית ונפשית. לכן הבסיס חייב להיות אהבה אמיתית לאנשים ורצון לעזור. מי שנכנס רק בשביל יוקרה או כסף יתקשה להחזיק מעמד, גם אם אפשר להגיע גם לזה.
הלימודים אינם קלים – יש הרבה דרישות וצריך לדעת הכול מהכול. העצה שלי לסטודנטים: ללמוד קשה, לשמור על ראש פתוח, ובעיקר – לא לשכוח למה נכנסתם למקצוע.

ומה הלאה?

לאחרונה סיימתי את התוכנית החדשה של משרד הבריאות במומחיות ברפואה דחופה. מתוך מאות שהגישו מועמדות בודדים זכו לקבל את תעודת המומחיות ורישיון לעסוק בתחום. הלמידה היתה עצמאית וכללה שני שלבים של מבחנים, ואני זכיתי להיות הבוגר בעל מס' רשיון 0001 .ועכשיו יש לי עוד שני חלומות: להמשיך לדוקטורט בסיעוד, ולהוציא לפועל רעיון שאני עובד עליו ויכול לשפר את תחום רפואת החירום.