"טיפול זו דרך חיים ואני קמה כל בוקר בהתלהבות" | ראיון עם הסטודנטית בת-אל טביב

ראיון עם בת-אל טביב סטודנטית בתוכנית להסבת אקדמאים לתואר ראשון בסיעוד באקדמית רמת גן

כשבת-אל טביב, סטודנטית בתוכנית להסבת אקדמאים לתואר ראשון בסיעוד, מספרת על הפעילות שלה במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה בתל השומר, אי אפשר שלא להרגיש עד כמה היא אוהבת את תחום הטיפול והסיעוד ועד כמה היא נמצאת במקום שלה.

היא הגיעה למחלקה כמתנדבת בשירות לאומי ומתארת את התקופה הזו כיפה בחייה. "הרגשתי שצמחתי משם, שממש פרחתי וסוף סוף ידעתי מה אני הכי רוצה להיות בעולם. האחות האחראית עלי שם, תמיד תמכה בי, עזרה לי וקידמה אותי, היא גם זו שעודדה אותי להירשם ללימודים, והיה ברור לשתינו שאני עוד אחזור לשם".
בהמשך לכך בת אל סיימה את תוכנית הלימודים לתואר ראשון בניהול במערכות בריאות ובסיומה המשיכה לתוכנית ההסבה לתואר ראשון בסיעוד.

בשנה האחרונה, חזרה בת-אל לפעילות במחלקה הפסיכיאטרית, ולדבריה "חזרתי הביתה, לפינה שלי, לאהבה הכי גדולה שלי. אחרי 4 שנים המטופלים זכרו אותי, אחד מהם, שכמעט אינו מדבר הסתכל עלי כמה דקות ואז קרא בשמי. זה היה מאוד מרגש. ובגלל שהתמונות שלי עוד שם על הקירות גם אחים חדשים שלא הכרתי זיהו אותי. בעזרת ה' בעוד שנה אני כבר אהיה אחות במחלקה ואסגור מעגל מדהים שבזכותו אני קמה כל יום מאושרת כל פעם מחדש שבחרתי בתחום הזה".

מה משך אותך דווקא למחלקה הפסיכיאטרית הסגורה?

התעניינתי בפסיכולוגיה ורציתי לבדוק גם את הכיוון של הסיעוד וכאן יכולתי לשלב את שני הדברים. היה לי גם חשוב להיות במקום שבו באמת אוכל לתרום, יש מקומות יותר מבוקשים אבל כאן האנשים כל כך זקוקים לעזרה, יש כאן מטופלים מקסימים עם לב ענק ובאמת אפשר לעשות עבורם הבדל גדול.

מה את הכי אוהבת בתחום הטיפול?

אני קמה כל יום עם רצון, אנרגיה והתלהבות. אני מרגישה שהתחום הזה בחר בי ואני הכי מאושרת ממנו בעולם. מה שאני הכי אוהבת בתחום זה את הסיפוק העצום שהוא נותן לי ואת התחושה שהייתי שם בשביל מישהו, שעשיתי למישהו את היום ושגרמתי לו לחייך, שמישהו היום שמח ושעזרתי, אפילו במשהו קטן.
אני יודעת שזכיתי. העבודה זורמת לי בהנאה ובכיף, ובסוף היום אני חוזרת הביתה עייפה אבל מאוד שמחה ומרוצה, טוב לי.

והלימודים במכללה עוזרים לך?

כן. הלימודים מאוד מעניינים, קיבלתי המון גם מהלימוד התיאורטי וגם מהתנסות המעשית, חומר הלימוד תמיד איתי בתיק, אני קוראת ורושמת הערות ואני רק רוצה להתפתח וללמוד עוד.

מה את אוהבת במחלקה?

מעבר לתחום עצמו, זה הרבה מאוד גם בזכות האנשים שאיתך. זכיתי להגיע למקום עם צוות מדהים, וזה מאוד לא מובן מאליו. האחות האחראית עלי היא כמו אחות גדולה שדואגת לי ומיד שמחה בשבילי כשטוב לי, וגם יתר חברי הצוות המקצועי תמיד עוזרים ותומכים, תמיד יש לי את מי לשאול ועם מי להתייעץ. האנשים עושים את כל ההבדל.

ואיך הקשר שלך עם החולים?

חשוב להבין שהחולים במחלקה הפסיכיאטרית הם אנשים כמונו בדיוק, גם אם לפעמים חיצונית הם נראים לנו אחרים ושונים. אני מרגישה שלא פחות משאני תורמת להם –  הם תורמים לי. במחלקה הזו לומדים להעריך את מה שיש לנו, להסתכל על הפנימיות של כל אדם ולא על החיצוניות, ואני מזמינה את כולם לבוא למחלקה, לראות ולהבין.

ומה התוכניות שלך להמשך?

אחרי הלימודים אני אשתלב כאחות במחלקה, ואני רוצה להמשיך להתמקצע וללמוד עוד ועוד ומאחלת לעצמי שרק ימשיך ככה ושלא יגמר לי.