"הבנתי שאני במקום המיועד לי ושבתפקיד יש הרבה מאד אחריות בניהול האירוע" | הכירו את הסטודנטית סתיו אברס

קצת עליך

שמי סתיו אברס בת 26, גרה בקדימה ובכפר סבא. סטודנטית בתוכנית להסבת אקדמאים לתואר ראשון בסיעוד, ובוגרת התוכנית לתואר ראשון בניהול במערכות בריאות.

בסיום הלימודים אני שואפת להשתלב בשני תחומים שמעניינים אותי – מיילדות או טראומה כללית.

ספרי על תרומתך ופעילותך בימי מלחמת חרבות ברזל 

גוייסתי בצו 8 ב-8.10.23, הודיעו לי שפתחו פלוגה חדשה, שנקראת פלמ"ר (פלוגה רפואית מרחבית). בהתחלה הייתי סקפטית לגבי העבודה הנרכשת בתחום מכיוון שהשירות שלי היה באריות הירדן- לוחמת – חפ"ק מח"ט. לאחר מספר אימונים לפני הגעה לגבול עזה, הבנתי שאני במקום המיועד לי ושבתפקיד יש הרבה מאד אחריות בניהול האירוע.

התפקיד שלי היה לפנות חיילים וקצינים פצועים מעזה לבית החולים ו/או לסחוב פצועים למסוק צבאי במקרה טראומה קשה וגם חללים.

הייתי בתפקיד במשך 5 חודשים, שוחררתי בינואר. גוייסתי שוב בפברואר לאזור אחר למשך חודש.

יש מקרה מסויים שזכור לך? חוויה שאת לוקחת איתך?

המקרה שזכור לי היטב ולוקח אותי עד הלום הוא לגבי חלל צה"ל שבו הגענו לפנות אותו. זה הרגיש לי כמו זירת רצח. מפאת כבוד למת, אני לא אלאה בתיאורים גרפים.

לא היה לי קל לראותו אך ניתקתי את הרגש וביצעתי את הכבודה באוטומט.

האם שירות המילואים העניק לך תובנות נוספות על חשיבות מקצוע האחות?

אני יכולה לציין כי ההתנסויות בבית החולים מעניקות לי המון בפן הפרקטי יותר מאשר התיאוריה. אני נהנית מאד בהתנסויות מכיוון שאני לומדת כל יום דברים חדשים בזכות האחיות שמדריכות אותי.

אני מודה על ההזדמנות הזו לספר ולשתף עד כמה שאני יכולה, זו זכות גדולה שפניתם אלי.