הכירו את סאהר אגבאריה

אח מוסמך במרכז הרפואי וולפסון, בוגר תואר ראשון בסיעוד וסטודנט לתואר שני במנהל מערכות בריאות

ספר קצת עליך

שמי סאהר אגבאריה, בן 25. גר במקור באום אל פחם, כרגע אני גר ברמת גן. אני רווק, עיקר התמיכה שלי היא מהמשפחה שלי. אוהב כדורגל, אוהד את מכבי חיפה, ואוהב לעשות ספורט- חדר כושר ומתאגרף. התחלתי את הלימודים כשהייתי בן 20, למדתי תואר ראשון בסיעוד באקדמית רמת גן וכיום אני סטודנט לתואר שני במנהל מערכות בריאות, אליו המשכתי ברצף עם סיום התואר הראשון.

אילו כלים קיבלת מהתואר הראשון בסיעוד שלמדת אצלנו?

התואר הראשון בסיעוד היה דלת להגשמת חלומות. רמת הלימודים באקדמית רמת גן היא גבוהה- כאשר נכנסתי לשדה הקליני לא הופתעתי מהרבה דברים חדשים, החומר התיאורטי שלמדנו בכיתה היה מאוד מושקע עד רמה שכיסה הרבה דברים בשטח ומעבר לזה. בנוסף, ההתנסויות הקליניות מתקיימות במגוון מוסדות מסוגים שונים, מה שעוזר לסטודנט לסיעוד להבין מה מעניין אותו ואיפה הוא ירצה לעסוק בהמשך.

ספר על העבודה שלך במרכז הרפואי וולפסון

אני עובד במרכז הרפואי וולפסון כאח מוסמך מן השורה במחלקת מלר״ד (מיון). העבודה במחלקת המיון מצריכה המון סבלנות, אחריות וידע כללי, וחשיבה קלינית מהירה, כי בכל יום נתמודד עם סיטואציות חדשות אשר אפשר ללמוד הרבה מהן מחד בידע כללי ומאידך מבחינה אנושית. במלר״ד אנשים מגיעים עם הרבה לחץ, כאב, עצבנות ואתה צריך להתמודד עם כל זה ולאזן את המטופל, לדאוג למשפחה שלו. בנוסף חשוב לי לציין שוולפסון הוא בית חולים ענק שתומך בעובדים שלו ודואג לאנשי הצוות שלו.

כיום אתה לומד בתכנית לתואר שני במנהל מערכות בריאות- למה החלטת להמשיך ברצף ללימודים?

כפי שאמרתי לפני, התואר הראשון הוא תחילת הדרך להגשמת חלומות שלי, והתואר שני במנהל מערכות בריאות חושף אותי להרבה אחריות מקצועית במנהלית, ונותן לי את הכלים להתקדם עוד יותר בתחום שלי.

מה השאיפות שלך להמשך?

יש הרבה דברים שאני שואף לעשות בעתיד, כמובן שהתואר השני הוא לא הסוף, אני שואף לעשות יותר ויותר השתלמויות ולהתקדם יותר במקצוע שבחרתי, התחום עשיר ומגוון ואפשר להתקדם בו הרבה.

מה הטיפ שלך למי שרוצה ללמוד סיעוד? למה כדאי ללמוד את המקצוע?

אני מאוד ממליץ לאנשים ללמוד את מקצוע הסיעוד ולהשקיע בו. זה מקצוע מאוד אנושי, נותן לבן אדם את היכולת להבין את האנשים, להרגיש אותם, ולטפל בהם, אנשי הסיעוד תמיד הם הצוות שנחשף לחולים למשפחות, זה נותן להם את הטבע האנושי להיות אמפתיים לחולים כי הם חיים את הסבל שלהם.